<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קל"ח</h1>
<h2>דף כא.</h2>
אימ' מילת' דשויא לתרוייכו, אתם אלופיי ומיודעיי תאמי צבייה, שני בני היצהר הר' משה והר' נתן, ולספר כבודכם כראוי אין פנאי, אף כי יצא טיבעכם ומודע שמכם. בקצרה אשיב הנראה בעיני, על אודות ראובן ששידך בתו לשמעו' וקדשה ופסק לו נדוניא, וכבר תבע הבעל לפני ימים רבים, שכבר עברו י"ב חדש משתבע ויותר, וראוב' פושט לו הרגל ואינו חפץ לתת לו מה שפסק, והוא אמיד ביותר, ואינו מיתכוין אלא לקנתר, הכל כמה שכתבתם, וכבר ישב שמעו' חמש שנים אשר אין חריש וקציר. לפום דינא דגמ' היה הדין פשוט, הפוסק מעות לחתנו ופשט לו הרגל וכו' עד או כנוס או פטור, אך מפני תקנת מאור הגולה שהחרים שלא לזרוק גט ושלא לישא שתי נשים הדבר צריך תלמוד, אך אין טוב בעיני לפשוט יד בתקנ' הגאון בשביל טורח הארוס, שהרי יכול הארוס לישאנה אם היא אינה מורדת וחפיצה לינשא לו, ומה היא יכולה לעשות אם אביה פסק עליה. ואחר שישאנה אז יתבע את אביה בדין ויוציא כל מה שפסק לו, דקיימ' לן הן הן הדברי' הניקני' באמיר', ואפי' לפר"ח ור"ת, דמפרשי ניתנו ליכתב או לא ניתנה ליכתב, ואמ' רב אשי לא ניתנו ליכתב, לא הוצרכו ליכתב, ורבינ' פליג עליה, ואמ' ניתנו ליכתב, הוצרכו ליכתב, מדפרי' ליה רב אשי בפ' הנושא [כתובות ק"ב ע"ב], מההיא דאין כותבין שטרי אירוסין אלא מדעת שניהם מאי לאו בשטרי פסיקתא, והכי מוקי לה רבינא בפ"ק דקדושין [ט' ע"ב], פס' ר"י הלכה כרב אשי, וכן המנהג בכל מלכותינו ובכל צרפת לגבות פיסוק נדוניא בלא כתיבה, השתא לפי זה יש תקנה טובה כדפרי'. ואם גם היא ממאנת מלינשא לו א"כ היא מורדת, ועל זה כתב רבי' אב"ן דמורדת בזמן הזה, אע"פ שתיקן מאור הגולה שלא לינשא לשתי נשים ושלא לזרוק גט, במקום ביטול פריה ורביה היכא דמעקרא אות אחת מן התורה לא תוקן, ואפי' אם כבר קיים פריה ורביה, איכא מצוה זו לערב אל תנח ידיך. ואם ירצה ישא אחרת ויעגנה, ואם ירצה יזרוק לה גט. ומעשה זה אירע פעמיים במלכותינו, והיתרנו לו לזרוק גט והסכימו כל גדולי מלכותינו על ככה, ואם היא קטנה אז ביד אביה למוסרה לחופה, אם הוא יסרב אז יש לה דין מורדת. ואע"פ שמקצת גאוני' כתבו דהלכ' כרבינ', דאמר הוצרכו ליכתב פוק חזי מה עמא דבר. וקיימ' לן בכמ' דוכת' דאזלינן בתר מנהגא לעניין ממון, כי ההיא דסיטומתא פ' איזהו נשך [ב"מ ע"ד ע"ב] וכיוצא בו רבות. ואם נהגתם שלא לגבות וכרבינא, אעפ"כ נ"ל דשרי לישא אחרת אם יזרוק גט לזו, דלכאורה היה נרא' דאפי' גיטא לא בעיא, דהוה ליה כמו קידושי טעות, על מנת שתתן מאתי' זוז ולא נתנה, על מנת שהיא כהנת ונמצאת לוייה, ואע"ג דבעידנא דקדיש לא אמ', כיון דמעיקרא פסק לו הנדוניא, אנן סהדי אדעת' דהכי קדיש, ולא דמי לההוא דפ' האיש מקדש [קידושין מ"ט ע"ב], ההוא גברא (קדיש איתתא) דזבין כל ניכסיה אדעת' למיסק לארעא דישראל לסוף לא סליק, ואמ' רבא הוי דברי' שבלב וכו', אלא אדרבה דמיא לההיא דסלק ולא איתדר ליה [שם נ' ע"א], ולמברחת [כתובות ע"ט ע"א] וכיוצא בהם, כמו שפר"י דבכל הני אנן סהדי שהוא כך, הכא נמי אנן סהדי שלא נשא בתו בלא נדוניא ועוד שהחתן הוא תלמיד חכם, ולא דמי לקידשה על תנאי וכנסוה סתם, דאיפליגו בה רב ושמואל בפ' המדיר [שם ע"ב ע"ב], ואמ' רב צריכה גט הימנו, שאני הת' שבעל, דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, אבל הכא לא בעל. ולרווחא דמילת' המחוור שבכולם, שגדולי מלכותם יכריחו החותן לקיים מה שנדר, אחרי שיש ספק בידו, ולא תהיה זאת למכשול ולפוקה. ואם ח"ו העלם יעלימו, אז טרם יתעגן טוב לעשות כדברי רבי' אב"ן. וטוב להימלך במורי הרב ר' משה הדר סמוך לכם בפרגא, ובידו מקל ורצועה להכריח האב לקיים מה שנדר, ולא תהיה האמת נעדרת, ודעתי מבוטלת אצל דעתו. ושלו' לכם ולכל כנוותכם ולתורתכ' כנ' נאמן בריתכ' מאיר בר ברוך מ"כ.
